מצוות בכרם

מצווה שלא נעבוד את האדמה בשנה השביעית
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: לאו, זכרים ונקבות, בארץ ישראל, בשנת השמיטה.
אופן קיום המצווה: שלא נעבוד את האדמה בשנה השביעית.
מקורות: רמב"ם שמיטה יובל א' ד', החינוך שכ"ו.
הפסוק בתורה: (ויקרא כ"ה ד') וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.
עניין המצווה: לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו ענין חדוש העולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ [שמות כ', י"א], וביום השביעי שלא ברא דבר הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמנינו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא יתפרד הענין לעולם מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם. ועוד יש תועלת נמצא בדבר לקנות בזה מדת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול. ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הבטחון.
בהיותך שותף בחוות תזכו למצוות, הנך מקיים מצווה זו בכל רגע בשנת השמיטה.
מצווה שלא נאסוף פרות האילן בשביעית
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: לאו, זכרים ונקבות, בארץ ישראל, בשנת השמיטה.
אופן קיום המצווה: שלא נאסוף פרות האילן בשביעית כדרך אסיפתם בכל שנה אבל יכול לאסוף לעצמו בשינוי להראות שהכל הפקר.
מקורות: רמב"ם שמיטה א' ד', החינוך שכ"ט.
הפסוק בתורה: (ויקרא כ"ה ה') אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.
עניין המצווה: לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו ענין חדוש העולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ [שמות כ', י"א], וביום השביעי שלא ברא דבר הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמנינו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא יתפרד הענין לעולם מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם. ועוד יש תועלת נמצא בדבר לקנות בזה מדת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול. ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הבטחון.
בהיותך שותף בחוות תזכו למצוות, הנך מקיים מצווה זו בכל רגע בשנת השמיטה.
מצווה שלא לכלות פאת השדה
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: לאו, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשישראל שם, בחו"ל מדרבנן.
אופן קיום המצווה: שלא לכלות את פאת השדה בקוצרו שדהו, וכמו כן בקטיף.
מקורות: רמב"ם מתנות עניים א, שו"ע יורה דעה של"ב, החינוך רי"ז.
הפסוק בתורה: (ויקרא פרק יט ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.
עניין המצווה: משרשי המצוות הללו, כי ה' יתברך רצה להיות עמו אשר בחר להיות מעוטרים בכל מדה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה. ומתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה' עליה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תחול עליו ברכת ה', וגם נפשו בטוב תלין. והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בם האביונים אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם בה כי רעבו, יראה בכך את רוע נפשו, וגם רעה תבואהו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [סוטה ח' ע"ב] במדה שאדם מודד, בה מודדין לו.
בכל עת שיש קציר, בציר ומסיק בחווה מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו מספר פעמים בכל שנה.
מצווה שלא ילקט בעל השדה
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: לאו, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשישראל שם, בחו"ל מדרבנן.
אופן קיום המצווה: שלא ילקט בעל השדה שיבולת אחת או שתים שנפלו בשעת הקצירה מן המגל או מן היד.
מקורות: רמב"ם מתנות עניים א, שו"ע יורה דעה של"ב, החינוך רי"ט.
הפסוק בתורה: (ויקרא פרק יט ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.
עניין המצווה: משרשי המצוות הללו, כי ה' יתברך רצה להיות עמו אשר בחר להיות מעוטרים בכל מדה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה. ומתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה' עליה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תחול עליו ברכת ה', וגם נפשו בטוב תלין. והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בם האביונים אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם בה כי רעבו, יראה בכך את רוע נפשו, וגם רעה תבואהו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [סוטה ח' ע"ב] במדה שאדם מודד, בה מודדין לו.
בכל עת שיש קציר, בציר ומסיק בחווה מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו מספר פעמים בכל שנה.
מצווה שדך לא תזרע כלאיים
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: לא תעשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל וכלאי אילנות גם בחו"ל, בכל זמן.
אופן קיום המצווה: שלא לזרוע שני מיני זרעים בשדה וכלאי אילנות דרך הרכבה הם בכלל לאו זה וכן המרכיב אילן בירק או ירק באילן וכולם מותרים באכילה אם עבר ועשה.
מקורות: רמב"ם כלאיים א', שלחן ערוך יורה דעה רצ"ה רצ"ו, החינוך רמ"ה.
הפסוק בתורה: (ויקרא פרק יט יט') אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.
עניין המצווה: כי הקב"ה ברא את עולמו בחכמה בתבונה ובדעת, ועשה וצייר כל הצורות לפי מה שהיה צורך ענינן הראוי להיות. וזהו שנאמר במעשה בראשית 'וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד'. על כן נאסר עלינו לעשות מעשים אלו המשנים את צורת הבריאה מהצורה שרצה הקב"ה בעולמו.
בכל עת שאתה שותף בחוות תזכו למצוות הנך מקיים מצווה זו בכל רגע.
מצווה לא תזרע כרמך כלאיים
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: לא תעשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל ומדרבנן גם בחו"ל, בכל זמן.
אופן קיום המצווה: שלא לזרוע מיני תבואה בכרם ועובר אם יזרע בארץ ישראל שני מיני זרעים של תבואה עם גרעיני ענבים בכרם ועובר גם משום "שדך לא תזרע כלאיים" ומדרבנן חייב גם בחו"ל.
מקורות: רמב"ם כלאיים ה', שלחן ערוך יורה דעה רצ"ו, החינוך תקמח.
הפסוק בתורה: (דברים פרק כב) לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם.
עניין המצווה: כי הקב"ה ברא את עולמו בחכמה בתבונה ובדעת, ועשה וצייר כל הצורות לפי מה שהיה צורך ענינן הראוי להיות. וזהו שנאמר במעשה בראשית 'וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד'. על כן נאסר עלינו לעשות מעשים אלו המשנים את צורת הבריאה מהצורה שרצה הקב"ה בעולמו.
בכל עת שאתה שותף בחוות תזכו למצוות הנך מקיים מצווה זו בכל רגע.
הגיע הזמן לקיים את המצוות התלויות בארץ, החווה שלנו לרשותכם!