מצוות בכרם

מצווה לתת מעשר ראשון ללוי
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשרוב ישראל עליה כיום מדרבנן.
אופן קיום המצווה: לאחר שהפריש תרומה גדולה, מפריש אחד מעשרה ממה שנשאר ונותנו ללוי.
מקורות: רמב"ם מעשר א', הרמב"ן עשין ל', שו"ע יורה דעה של"א, החינוך שצ"ה.
הפסוק בתורה: (דברים פרק כו יב) כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.
עניין המצווה: לפי ששבט הלוי בחר השם בתוך אחיו לעבודתו תמיד במקדשו, על כן היה מחסדו עליהם לתת להם מחיתם דרך כבוד, כי כן יאות למשרתי המלך שתהיה ארוחתם מזומנת להם על ידי אחרים שיכינוה להם ולא יצטרכו הם ליגע בדבר זולתי בעבודת המלך היקרה.
בכל עת שיש קציר, בציר ומסיק בחווה מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו מספר פעמים בכל שנה.
מצווה להניח פאת הכרם
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשישראל שם בחו"ל מדרבנן.
אופן קיום המצווה: להניח פאת הכרם. לעזוב העוללות, שהם האכולות הקטנים שאין להם כתף ואין הענבים נוטפים זה על זה אלא מפוזרים.
מקורות: רמב"ם מתנות עניים א, שו"ע יורה דעה של"ב, החינוך ר"כ.
הפסוק בתורה: (ויקרא פרק יט פסוק י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
עניין המצווה: משרשי המצוות הללו, כי ה' יתברך רצה להיות עמו אשר בחר להיות מעוטרים בכל מדה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה. ומתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה' עליה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תחול עליו ברכת ה', וגם נפשו בטוב תלין. והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בם האביונים אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם בה כי רעבו, יראה בכך את רוע נפשו, וגם רעה תבואהו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [סוטה ח' ע"ב] במדה שאדם מודד, בה מודדין לו.
בכל עת שיש בציר בחווה מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו לפחות פעם אחת בכל שנה.
מצווה שלא יבצור בעל הכרם העוללות
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: לאו, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשישראל שם בחו"ל מדרבנן.
אופן קיום המצווה: שלא יבצור בעל הכרם העוללות, שהם האכולות הקטנים שאין להם כתף ואין הענבים נוטפים זה על זה אלא מפוזרים.
מקורות: רמב"ם מתנות עניים א, שו"ע יורה דעה של"ב, החינוך רכ"א.
הפסוק בתורה: (ויקרא פרק יט פסוק י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
עניין המצווה: משרשי המצוות הללו, כי ה' יתברך רצה להיות עמו אשר בחר להיות מעוטרים בכל מדה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה. ומתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה' עליה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תחול עליו ברכת ה', וגם נפשו בטוב תלין. והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בם האביונים אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם בה כי רעבו, יראה בכך את רוע נפשו, וגם רעה תבואהו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [סוטה ח' ע"ב] במדה שאדם מודד, בה מודדין לו.
בכל עת שיש קציר, בציר ומסיק בחווה מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו מספר פעמים בכל שנה.
מצווה להניח פרט הכרם
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשישראל עליה בחו"ל מדרבנן.
אופן קיום המצווה: להניח פרט הכרם איזהו פרט – גרגיר (ענב) אחד או שנים שנפלו בשעת הבצירה אך שלשה אינם פרט והם לבעלים.
מקורות: רמב"ם מתנות עניים א, החינוך רכ"ב.
הפסוק בתורה: (ויקרא פרק יט פסוק י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
עניין המצווה: משרשי המצוות הללו, כי ה' יתברך רצה להיות עמו אשר בחר להיות מעוטרים בכל מדה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה. ומתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה' עליה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תחול עליו ברכת ה', וגם נפשו בטוב תלין. והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בם האביונים אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם בה כי רעבו, יראה בכך את רוע נפשו, וגם רעה תבואהו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [סוטה ח' ע"ב] במדה שאדם מודד, בה מודדין לו.
בכל עת שיש בציר בחווה מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו לפחות פעם בשנה.
שלא ילקוט בעל הכרם פרט הכרם
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: לאו, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשישראל שם, בחו"ל מדרבנן.
אופן קיום המצווה: שלא ילקוט בעל הכרם פרט הכרם איזהו פרט – גרגיר (ענב) אחד או שנים שנפלו בשעת הבצירה אך שלשה אינם פרט והם לבעלים.
מקורות: רמב"ם מתנות עניים א, החינוך רכ"ג.
הפסוק בתורה: (ויקרא פרק יט ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט:
עניין המצווה: משרשי המצוות הללו, כי ה' יתברך רצה להיות עמו אשר בחר להיות מעוטרים בכל מדה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה. ומתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה' עליה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תחול עליו ברכת ה', וגם נפשו בטוב תלין. והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בם האביונים אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם בה כי רעבו, יראה בכך את רוע נפשו, וגם רעה תבואהו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [סוטה ח' ע"ב] במדה שאדם מודד, בה מודדין לו.
בכל עת שיש קציר, בציר ומסיק בחווה מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו מספר פעמים בכל שנה.
מצות נטע רבעי
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה זכרים ונקבות בארץ ישראל בכל זמן.
אופן קיום המצווה: כל הפרות היוצאים באילן בשנה הרביעית לנטיעתו קדש ונאכלים לבעלים כמו מעשר שני בירושלים (בזמן ששבית המקדש קיים) וכיום נפדים כמעשר שני.
מקורות: רמב"ם מעשר שני ט' י", שלחן ערוך יורה דעה רצ"ד, החינוך רמז.
הפסוק בתורה: (ויקרא פרק יט כד) וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'.
עניין המצווה: שרצה ה' להיות האדם מתעורר להלל השם ברוך הוא בתחילת מבחר פירות אילנותיו, כדי שינוח עליו נועם השם וברכתו ויתברכו פירותיו, כי האל הטוב חפץ בטוב בריותיו, ולכן ציוונו להעלותן ולאכולם אותן בירושלים, ומבחר פירות האילן הם היוצאים בשנה הרביעית.
בחוות 'תזכו למצוות', דואגים לנטוע בכל שנה עצים חדשים, כך שבכל שנה תוכל לקיים מצווה זו.
הגיע הזמן לקיים את המצוות התלויות בארץ, החווה שלנו לרשותכם!