מצוות בכרם
מצווה לתת תרומה גדולה לכהן
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשרוב ישראל עליה כיום מדרבנן.
אופן קיום המצווה: לתת תרומה גדולה לאיזה כהן שירצה והוא שורפה כיון שאסור לאוכלה בטומאה.
מקורות: רמב”ם תרומות ב’, הרמב”ן עשין כח, שו”ע יורה דעה של”א.
הפסוק בתורה: (דברים פרק יח ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ.
עניין המצווה: לפי שהדגן והתירוש והיצהר הן עיקר מחיתן של בריות, והעולם כולו להקדוש ברוך הוא הוא, על כן ראוי לאדם לזכור את בוראו על הברכה אשר ברכו ושיפריש קצת ממנו לשמו ברוך הוא, ויתננו למשרתיו שהם הכהנים העסוקים תמיד במלאכת שמים טרם יגע בו יד אדם ויהנה ממנו כלל.
בכל עת שיש קציר, בציר ומסיק בחווה מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו מספר פעמים בכל שנה.
מצווה להפריש תרומה גדולה
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשרוב ישראל עליה כיום מדרבנן.
אופן קיום המצווה: להפריש תרומה גדולה מהתורה אין לה שיעור אלא אפילו חיטה אחת פוטרת כרי גדול מהתורה חייבים רק דגן תירוש ויצהר, מדרבנן כל אוכל אדם שגידולו מן הארץ ונשמר.
מקורות: רמב”ם תרומות ב’, הרמב”ן עשין כח, שו”ע יורה דעה של”א, החינוך תק”ז.
הפסוק בתורה: (במדבר פרק טו, יט כ): וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה’. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ.
עניין המצווה: לפי שהדגן והתירוש והיצהר הן עיקר מחיתן של בריות, והעולם כולו להקדוש ברוך הוא הוא, על כן ראוי לאדם לזכור את בוראו על הברכה אשר ברכו, ושיפריש קצת ממנו לשמו ברוך הוא, ויתננו למשרתיו שהם הכהנים העסוקים תמיד במלאכת שמים, טרם יגע בו יד אדם ויהנה ממנו כלל.
בכל עת שיש קציר, בציר ומסיק בחווה מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו מספר פעמים בכל שנה.
מצווה לתת מעשר עני לעניים
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשרוב ישראל עליה כיום מדרבנן.
אופן קיום המצווה: לתת לעניים מעשר עני בשנה השלישית והשישית לשמיטה.
מקורות: רמב”ם מתנות עניים ו’, הרמב”ן עשין לא’, שו”ע יורה דעה של”א, החינוך תע”ג.
הפסוק בתורה: (דברים פרק כו יב) כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.
עניין המצווה: כי הוא יתברך חפץ לזכותנו בתת לעני למען נתברך על ידו. ושמא תאמר הלא מה נעשה והשנתיים ימים מה נעשה כי מעט הוא אשר נהיה בשערינו לעבוד עבודות שדותינו וכרמינו וזיתינו. אל תחוש, כי הנה בכלל הברכה הוא כי במשלח יד אחד שהוא במעט עסק תבורך בהפלגה, וזהו אומרו בכל מעשה ידך ולא אמר ידיך, לומר, כי אפילו במשלוח יד אחד שהוא רמז אל מיעוט העסק תבורך ברכה רבה.
בכל עת שיש קציר, בציר ומסיק בחווה בשנה השלישית והשישית לשמיטה, מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו מספר פעמים בכל שנה.
מצווה לשבות מעבודת הארץ בשנת השמיטה
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל, בשנת השמיטה.
אופן קיום המצווה: לשבות מעבודת הארץ בשנת השמיטה. נצטוינו שלא נעסוק כלל בשנה השביעית בעבודת הארץ.
מקורות: רמב”ם שמיטה יובל א’ ד’, החינוך קי”ב.
הפסוק בתורה: (שמות ל”ד כ”א) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת.
עניין המצווה: לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו ענין חידוש העולם כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ [שמות כ’, י”א], וביום השביעי שלא ברא דבר הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמנינו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא יתפרד הענין לעולם מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם.
ועוד יש תועלת נמצא בדבר לקנות בזה מדת הוותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול. ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הביטחון.
אנו מקיימים את המצווה הזו מדי שנת שמיטה.
מצווה לעזוב הלקט לעניים
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשישראל שם, בחו”ל מדרבנן.
אופן קיום המצווה: לעזוב הלקט לעניים שהוא שיבולת אחת או שתים שנפלו בשעת הקצירה מן המגל או מן היד.
מקורות: רמב”ם מתנות עניים א, שו”ע יורה דעה של”ב, החינוך רי”ח.
הפסוק בתורה: (ויקרא פרק יט י’) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם.
עניין המצווה: משרשי המצוות הללו, כי ה’ יתברך רצה להיות עמו אשר בחר להיות מעוטרים בכל מדה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה. ומתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה’ עליה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תחול עליו ברכת ה’, וגם נפשו בטוב תלין. והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בם האביונים אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם בה כי רעבו, יראה בכך את רוע נפשו, וגם רעה תבואהו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [סוטה ח’ ע”ב] במדה שאדם מודד, בה מודדין לו.
בכל עת שיש קציר, בציר ומסיק בחווה מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו מספר פעמים בכל שנה.
מצווה לעזוב פאה לעניים
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל כשרוב ישראל עליה כיום מדרבנן.
אופן קיום המצווה: לעזוב פאה לעניים מכל גידולי הארץ שהם אוכל, נשמר, לקיטתו כאחת, ומכניסו לקיום חייב בפאה. מהתורה אין שיעור לפאה ומדרבנן אחד משישים לכל הפחות.
מקורות: רמב”ם מתנות עניים א, שו”ע יורה דעה של”ב, החינוך רט”ז.
הפסוק בתורה: (ויקרא פרק כג כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם.
עניין המצווה: משרשי המצוות הללו, כי ה’ יתברך רצה להיות עמו אשר בחר להיות מעוטרים בכל מדה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה. ומתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה’ עליה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תחול עליו ברכת ה’, וגם נפשו בטוב תלין. והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בם האביונים אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם בה כי רעבו, יראה בכך את רוע נפשו, וגם רעה תבואהו, וכמו שאמרו זיכרונם לברכה [סוטה ח’ ע”ב] במדה שאדם מודד, בה מודדין לו.
בכל עת שיש קציר, בציר ומסיק בחווה מקיימים מצווה זו, כך שתקיים מצווה זו מספר פעמים בכל שנה.
הגיע הזמן לקיים את המצוות התלויות בארץ, החווה שלנו לרשותכם!
סוכנות דיגיטל לעסקים - בניית אתרים