מצוות נדירות נוספות

מצווה לרשת את ארץ ישראל ולא לעזבה בידי בגויים
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל, בכל זמן.
אופן קיום המצווה: עשה לרשת את ארץ ישראל ולא לעזבה בידי בגויים ולא להניחה שוממה ואפילו בזמן הגלות מחיויב כל אחד מישראל לשבת בארץ ישראל ולקיים "וישבתם בה".
מקורות: רמב"ם מלכים ה',הרמבן עשין ד' שו"ע יורה דעה קנ"א.
הפסוק בתורה: (במדבר ל"ג נ"ג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.
עניין המצווה: מצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה'. ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם, יעברו על מצות ה'. ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי ב) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש, בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה (רמב"ן).
בכל עת שאתה שותף בחווה אתה זוכה לקיים מצווה חשובה זו.
מצווה לקדש שם ה' ברבים
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בכל מקום ובכל זמן.
אופן קיום המצווה: לפרסם את האמונה בה', ולהיות נכונים למסור נפשנו על קדושת שמו כשם שעשו חנניה מישאל ועזריה. וכל שהרואים אותו ואומרים כמה נאים מעשיו של יהודי זה הרי שקידש שמו וח"ו להיפך.
מקורות: הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה, החינוך רצ"ו.
הפסוק בתורה: (ויקרא פרק כב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם.
עניין המצווה: לפי שתכלית הבריאה היא שיכירו כל באי עולם כי ה' הוא האלוקים ותכלית כל המקרים הוא להביא לידי זה. אם כן כאשר האדם פועל לתכלית זאת הרי שקיים את רצון ה' במעלה שאין כמוה וכבר ידוע ומפורסמים מעשי הצדיקים שבכל דור שמסרו נפשם על קידוש ה'.
כאשר אדם מפריש מדמיו, על מנת לחייב עצמו בקיום מצוות שאיננו חייב לקיימן, הרי הוא מקדש את שם השם ברבים.
מצווה לשבות מעבודת הארץ בשנת השמיטה
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל, בשנת השמיטה.
אופן קיום המצווה: לשבות מעבודת הארץ בשנת השמיטה. נצטוינו שלא נעסוק כלל בשנה השביעית בעבודת הארץ.
מקורות: רמב"ם שמיטה יובל א' ד', החינוך קי"ב.
הפסוק בתורה: (שמות ל"ד כ"א) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת.
עניין המצווה: לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו ענין חידוש העולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ [שמות כ', י"א], וביום השביעי שלא ברא דבר הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמנינו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא יתפרד הענין לעולם מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם. ועוד יש תועלת נמצא בדבר לקנות בזה מדת הוותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול. ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הביטחון.
אנו מקיימים את המצווה הזו מדי שנת שמיטה.
מצווה להפקיר כל התבואות והפרות שתוציא הארץ בשנת השמיטה
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל, בשנת השמיטה.
אופן קיום המצווה: להפקיר כל התבואות ופרות שתוציא הארץ בשנת השמיטה וכל הנועל כרמו או שדהו בשנת השמיטה בטל מצות עשה וכן אם אסף כל פרותיו לתוך ביתו. אלא עליו להפקר הכל, ומותר להביא לביתו מעט כדרך שמביאים מן ההפקר.
מקורות: רמב"ם שמיטה יובל פ' ד',שו"ע יורה דעה של"א, החינוך פ"ד.
הפסוק בתורה: (שמות כ"ג י"א) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ.
עניין המצווה: לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו ענין חדוש העולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ [שמות כ', י"א], וביום השביעי שלא ברא דבר הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמנינו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא יתפרד הענין לעולם מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם. ועוד יש תועלת נמצא בדבר לקנות בזה מדת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול. ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הבטחון.
בהיותך שותף בחווה אתה מקיים מצווה זו בכל רגע בשנת השמיטה.
מצווה בחריש ובקציר תשבות
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: עשה, זכרים ונקבות, בארץ ישראל, בשנת השמיטה.
אופן קיום המצווה: לשבות מעבודת הארץ בשנת השמיטה. נצטוינו שלא נעסוק כלל בשנה השביעית בעבודת הארץ.
מקורות: רמב"ם שמיטה א' ד' , החינוך קי"ב.
הפסוק בתורה: (שמות ל"ד כ"א) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת.
עניין המצווה: לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו ענין חדוש העולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ [שמות כ', י"א], וביום השביעי שלא ברא דבר הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמנינו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא יתפרד הענין לעולם מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם. ועוד יש תועלת נמצא בדבר לקנות בזה מדת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול. ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הבטחון.
בשנת השמיטה תזכה לקיים מצווה זו בכל רגע.
מצווה שלא נקצור ספיחים בשנה השביעית
סוג המצווה, החייבים בה, מקומה וזמנה: לאו, זכרים ונקבות, בארץ ישראל, בשנת השמיטה.
אופן קיום המצווה: שלא נעבוד את האדמה בשנה השביעית.
מקורות: רמב"ם שמיטה א' ד', החינוך שכ"ח.
הפסוק בתורה: (ויקרא כ"ה ה') אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.
עניין המצווה: לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו ענין חדוש העולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ [שמות כ', י"א], וביום השביעי שלא ברא דבר הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמנינו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא יתפרד הענין לעולם מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם. ועוד יש תועלת נמצא בדבר לקנות בזה מדת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול. ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הבטחון.
בהיותך שותף בחווה, אתה מקיים מצווה זו בכל רגע בשנת השמיטה.
הגיע הזמן לקיים את המצוות התלויות בארץ, החווה שלנו לרשותכם!